אייל, מאז ומתמיד היה לי קשה לכתוב לך, כנראה בגלל שאין אדם בעולם שיודע לעשות את זה טוב ממך. כואב לי, שורף לי, אני נקרעת. על הפספוס, על מה היה יכול להיות בעבר ובעתיד. כל השנים האלה למדנו יחד באהבה וכאב, ופתאום הכל ברור, ברור לי למה מהרגע שהכרנו ועד היום אף אחד מאיתנו לא הצליח להיכנס לזוגיות חדשה וללכת לדרכים נפרדות. חברים שלך ושלי תמיד צחקו ואפילו כעסו על זה. אהבה כל כך גדולה ולא ברורה, בסוף הדרכים הובילו אליך תמיד. אף פעם לא הצלחנו להיות יחד כמו שצריך, אבל היה לנו משהו שקשה למצוא, אהבה, ללא תנאים, עוצמתית ואמיתית. אהבה שמשנת 2018 ועד היום גרמה לנו להיפגש כל תקופה מחדש. לפני הכניסה הראשונה שלך לעזה התקשרת להגיד לי שאתה לא מפחד מכלום ושרק חשוב לך שאדע שאתה אוהב אותי ורוצה שנשב שתצא, וכך היה, נפגשנו כשיצאת, שיחה כל כך נעימה וארוכה וחיבוק שנמשך כמה דקות. לפני חודשיים בדיוק נפגשנו שוב, איזה מזל אייל, איזה מזל שהיה לנו ערב אחרון יחד, אופיר וגילי ראו אותנו בדרך לדירה שלך, צחקו ואף לא הופתעו. באותם רגעים כעסתי על עצמי, היום אני מבינה שזה הדבר הכי טוב שקרה לי, הערב הזה היה הדרך שלך להיפרד ממני. אני נאחזת בערב הזה, בכל רגע שלו. אייל, אתה הכי טוב שאני מכירה, הכי טוב בהכל. ואיזה מזל שגילית לי מה זה לאהוב, איזה מזל שנלחמנו ולא ויתרנו כשכבר כאב וחנק, איזה מזל שזכיתי לאהוב אותך יותר מאת עצמי. אהוביק, תודה על כל המכתבים שהשארת לי ואיתי לנצח. אני אוהבת אותך לתמיד, אני אוהבת את זה שאתה שר ומזייף, אוהבת את זה שאתה כל כך הרבה יותר רגיש משאתה נראה, אוהבת את זה שאתה מכיל אנשים ברמה מטורפת, אוהבת את החלומות והשאיפות שלך, אוהבת את זה שהשתיקות איתך לא מביכות, אוהבת את ההליכה המצ׳ואית שלך שקל מאוד לחקות, אוהבת את זה שאין לך טעם (גם לא בבנות), אוהבת שאתה כנה ולפעמים יותר מדי, את הנקודת חן מעל השפה שלך, את הישיבה המצחיקה שלך שאתה נוהג ולא נותן מנוחה לצוואר, אוהבת את הבדיחות הפרטיות שלנו, את זה שאתה הכי חכם שאני מכירה ושיש לך ספר וציטוט לכל מצב, את הטעם המטריף שלך במוזיקה ושהדרך שלנו לעקוב אחד אחרי השני היא הפלייליסטים בapplemusic. שאתה לא מפחד מכלום (גם לא ממני), את המסדרי ציוד שהיית עושה לי, את הסידור המיוחד והמתוח שלך למיטות שלנו, אוהבת לקרוא דברים שאתה כותב, אוהבת את זה שאתה הכי חתיך שאני מכירה, את זה שאתה הכי מסודר בעולם, שכל מי שמכיר אותך מעריץ אותך, שחיילים שלך תמיד מעל הכל, שאין כיף כמו לצאת איתך לטייל, שהכרנו במיצר, שגדלנו ביחד, אוהבת את הנשיקת רמזור על הפרצוף שהיא רק שלי (לחי, לחי, מצח, אף ושפתיים), את זה שאתה משפחתי ואח כל כך טוב, שאתה מאוהב קודם כל בשרון, אוהבת שאין פסגה שאתה לא כובש, את חוף געש וכל מה שקרה בו, את הריח הממכר שלך, הכריזמטיות הממגנטת, שתמיד האמנת בי שאני מסוגלת להכל, את הבוקסר פסים כחול לבן שאתה כל כך אוהב, את זה שאתה היחיד שאני צריכה ברגעי משבר, שיודע לאסוף ולאפס אותי, אוהבת את זה שמה ששלנו ששלנו ואף אחד לא יבין בחיים, ובעיקר אוהבת להרגיש שאתה איתי ואוהב אותי ללא תנאים. אני באמת מודה על הכל, תודה שלימדת אותי מה זאת אהבה, מה זה להיות מאוהבת עד שזה כל כך כואב בלב, אתה הבן אדם הראשון שהצליח להעיר את הלב שלי לחיים ולגרום לדברים שם בפנים באמת לזוז. ומודה על זה שהיית ועדיין החבר הכי טוב שלי, שמכיר אותי וקורא אותי טוב מכולם. אני נזכרת באייל בן ה19 שהכרתי, ששמע שהתלהבתי ממנו והציע לי לבוא איתו לקיפוד במיצר, ושדאגת לשכוח את הפריזבי האדום שלך במיצר בשביל לכתוב לי כמה דקות אחרי שתגיע בסופ״ש לאסוף אותי ואת הפריזבי להמבורגר, נזכרת בנסיעה הראשונה שלנו יחד לגעש, נזכרת איך נישקתי אותך ראשונה, נזכרת איך הפתעתי אותך בהשבעה, נזכרת איך חגגנו שהצלחת לעלות את הפרופיל חזרה, נזכרת כמה שטויות עשינו בבה״ד 1 רק בשביל להתראות ולהגניב נשיקה, נזכרת איך היית מרביץ לי אם הייתי מוציאה מילה על הפועל, נזכרת איך אהבת להיות הכפית הקטנה ולא הגדולה, נזכרת איך החלטת שכל פעם שאתה אומר לי משפט ובתוכו המילה ״now” אני חייבת לעשות את הנאמר, ״נשיקה now”, נזכרת איך שרון ואני זרקנו לך את החולצה של השיקגו בולס מהגדר אצלכם בחצר, על המכות שקיבלתי ואיך קפצת מהגדר להביא אותה, נזכרת איך נסענו יחד לאילת אחרי שלושה חודשים של נתק, נזכרת במפגש שלנו שחזרת מהטיול, נזכרת בחיבוק העוטף והצמוד. תחושת הפספוס אוכלת אותי מבפנים, כי פתאום זה נשמע כל כך קל, כל הדרכים תמיד הובילו אלייך. נכנסת לחיי בכדי ללמד אותי את השיעור הכי חשוב - ללכת עם הלב תמיד, לא לרצות אף אחד, לא להקשיב לסביבה. פשוט להקשיב ללב ולהיות יחד. כמה קל זה פתאום נשמע, כואב לי כל כך, כאב שאני לא יודעת מה עושים איתו, כואב לי על מה שהיה יכול להיות אז ובעתיד. כואב לי ששנינו ידענו כמו שאמרת לי פעם שעוד נהיה תחת חופה וקידושין, אני באמת האמנתי בזה בין אם היינו ביחד או בנפרד. יודעת שידעת שבכל מקום שהייתי בו חיפשתי אותך תמיד, אף פעם לא יצאת לי מהראש. אתה הכי טוב אייל, הכי טוב בהכל, אף פעם לא הצלחתי לענות על השאלה למה נפרדנו, כי הייתה כל כך הרבה אהבה. באותו הערב לפני חודשיים אמרת לתיתי להגיד לי שאתה חושב שאנחנו עוד נתחתן ואני אמרתי לה להגיד לך שגם אני חושבת. אחר כך שהתיישבנו במרפסת אצלך אמרת לי שההחלטה אצלי, שאתה שם ומחכה לי מתי שרק ארצה, אני כל כך רוצה אייל. צחקת וסיפרת שאתה מפחד שאתה תתחתן עם מישהי אחרת, ואני אתחתן עם מישהו אחר וניפגש ברחוב לאחר כמה שנים ונתגרש בשביל להיות יחד שוב. לפחות תדע לנצח שחשבתי בדיוק כמוך… ועכשיו אני מפחדת שכל זה כבר לא יקרה. איילי לא חשבתי שהערב לפני חודשיים יהיה הפעם האחרונה שאראה אותך, אם רק הייתי יודעת הייתי משנה הכל. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לך, להתייעץ איתך ולרכל איתך. איש הסוד שלי, בכל התייעצות ושיחה איתך תמיד למדתי ולקחתי את העצות שלך. אני מתגעגעת עוד מלפני ועכשיו אתגעגע לנצח, מחכה לראות אותך שוב, מחכה שתבוא אליי בלילות, תודה עליך, למיצר, לפריזבי האדום ולך, על מי שאתה עבורי, על שש שנים שהיית חלק ממני גם בתקופות שלא היינו בהם יחד, מקווה שתחכה לי כי אני כולי שלך מאז ועד הנצח. הלב ידע תמיד, עלמה.