שרון ואייל
הקשר שלי עם אייל היה קשר של אהבה גדולה, קרבה עמוקה וחברות אמיתית.
אייל לא היה רק הבן שלי הוא היה אדם שבחר לשתף, להתייעץ, לספר, לפתוח את הלב. הוא היה משתף אותי במחשבות, בהתלבטויות, בחלומות ובדברים הכי אישיים, ותמיד הרגשתי שהקשר בינינו הוא מקום בטוח עבורו, בדיוק כפי שהוא היה עבורי.
אייל לא היסס להביע אהבה. במילים החמות שכתב לי, בהודעות הקטנות באמצע היום, בתודות שידע לומר מכל הלב הוא גרם לי להרגיש שוב ושוב כמה הקשר שלנו חשוב ומשמעותי עבורו. הייתה בו רגישות נדירה ויכולת לתת אהבה בצורה פשוטה, נקייה ואמיתית.
כשהוא עבר לגור בתל אביב, נפתח לנו פרק חדש ויפה בקשר. הייתי מגיעה אליו לימים שלמים, והיינו מטיילים יחד בעיר על אופניים. אייל אהב להראות לי את המקומות שאהב ,בתי קפה, רחובות קטנים, פינות חבויות ,כאילו הוא מכניס אותי לעולם שלו ומבקש שאכיר אותו דרך העיניים שלו. אלה היו רגעים פשוטים של אושר, זמן של אמא ובן, שהפך עם השנים לזיכרון יקר מפז.
אימי כבר חודש שלא התראינו,
אני רק רוצה לאמר לך שאני חושב עלייך המון כאן, ממש כל יום והרבה, את הדבר הכי משמעותי ושאני הכי אוהב בעולם, זהו רק רציתי להזכיר לך את זה..
אוהב מאוד
״
אייל כותב לשרון מהטיול הגדול, אוג׳ 22
אייל בחתונתו של אופיר אחיו
לאייל היה גם חוש הומור מיוחד, כזה שהיה ממיס את הלב. באחד הסרטונים המצורפים באתר, שצולם בחתונה של אחיו, שאלו אותו איזו אישה היה רוצה לצידו, והוא ענה בחיוך שהוא רוצה שהכלה שלו תהיה “בדיוק כמו אמא שלי”. זאת הייתה הדרך הכל־כך איילית שלו מצחיקה, שובבה, אבל גם מלאה באהבה גלויה, חום וקשר עמוק שלא פחד להביע. האהבה של אייל למשפחה שלו הורגשה בכל דבר. הקשר שלנו היה עמוק, קרוב ומלא חיים, והוא ימשיך ללוות אותי תמיד בשיחות שחסרות לי, במילים שלו שנשארו איתי, ובאהבה הגדולה שהשאיר בלב שלי.
אבי ואייל
איילי שלי נקטף מהעולם שלנו בגיל 25. בפרק הזמן הזה של החיים הוא הספיק כל כך הרבה. טיולים, חברים, משפחה, ספורט, לימודים ועוד המון דברים נוספים. בתוך כל אלו הוא שילב את הכתיבה שלו. לאנשים ולעצמו. המילים של אייל והמגע שלו חסרים לי מאוד. לאורך כל השנה היו לי לא מעט רגעי קסם משותפים עם אייל, מלאים בשיחות ואהבה אינסופית.
זה מתחיל בריצות המשותפות שלנו. תמיד הוא כמה צעדים לפני נותן את הקצב ובסיום הריצה שולח לחברים שלי לריצה את התוצאה שלי, להראות להם שהקשיש עדיין בכושר.
צפייה משותפת במשחקי כדורגל וכדורסל, בתוכניות הטלוויזיה בובה של לילה וגולסטאר ובמהלך הצפייה מתגלגלים מצחוק ונהנים מכל רגע.
ואיך אפשר לשכוח את רגעי האכזבה כשהולכים למשחקי הפועל ת"א בכדורגל, כל פעם מחדש אוכלים את הלב, אבל תמיד זוכרים שאנחנו אדומים בלב ובנשמה. אבל יותר מכל רגעי הקסם המשותפים שהיו לי עם אייל היו הברכות שכתב לי בימי ההולדת ובימי הנישואין דרך המילים הוא ריגש אותי עד דמעות. הוא ידע לבטא את עצמו הכי חי ואמיתי שיכול להיות. תמיד כותב על דף נייר ולא מסתפק בסתם הודעה. איילי שלי חסר לי ויחסר לי עד יום מותי.
אוהב אותך אבא
אופיר ואייל
אחי הדוב,
ככה קוראים לך בטלפון שלי מאז שאני זוכר את עצמי.
בסרט מסופר על שלושה אחים שמתגוררים בכפר קטן באלסקה - אירוני כשחושבים על המסע שעברת במקום הזה. כל תושב בכפר, בעת הגיעו לגיל 16, מקבל טוטם שמסמל משהו שאיתו הנפש צריכה ללכת, ואחד האחים, מקבל את טוטם העיט המסמל הדרכה ומנהיגות.
אם היו שואלים אותי, שתי התכונות האלו מאפיינות באופן טבעי אח בכור, ואם צריך לומר את האמת, מעולם לא הרגשתי גדול ממך.
אתה טוב ממני, חכם יותר, מוצלח יותר, צנוע יותר, קשוח יותר – וחוסן אי אפשר ללמד, או שנולדת ערבה או שנולדת אלון, זה כל העניין.
תמיד הובלת אותי, האמנת בי יותר ממה שהאמנתי בעצמי, וכשהיה קשה – היית שם בשבילי ולא להפך.
אתה טוב ממני, תמיד היית, וקינאתי בך קנאה שלא ניתנת לתיאור במילים.
עכשיו, אני יודע להגיד שנכשלתי בתפקידי כאח בכור.
כי כשנולדת, חתמתי על חוזה לא כותב לשמור עליך מכל משמר, והנה אני כאן מדבר עליך בלשון עבר.
לך תסביר, לך תסביר עכשיו לכל מי ששואל איזה בן אדם היית, כי רק אני ידעתי.
החבר הכי טוב שהיה לי בעולם הזה, השותף לפשע, השותף לדירה, השותף לחיים – שותף.
אני יכול לספר על אינסוף זיכרונות שחלקנו יחד, אבל מה הטעם?
אתה יכול לאהוב זיכרון עד מחר, אבל הוא אף פעם לא יוכל לאהוב אותך בחזרה.
אני לכוד, כי אני לא יכול לתאר במילים איך אני מרגיש, ולשאול מישהו אחר איך הוא מרגיש נראה לי לא הגיוני.
בגוף שלי, אני מרגיש בן 16, אבל בלב שלי אני מרגיש כל כך עייף.. ואף פעם לא חשבתי שאתעייף לחיות בזמן שאני עדיין אמור להיות חזק מספיק כדי לעשות את זה.
עד היום החיים לימדו אותי שהערב נועד כדי לשכוח, ובבוקר אני כבר אזכר – אבל את הערב שהלכת ממני אני לא אשכח לעולם.
אחי, אתה הוכחה חיה לזה שהטובים מתים צעירים. אתה איננו וזה ומבחינתי זה כמו למות ולהמשיך לחיות.
כשאני אשכב ער בלילות ואחשוב על הטעויות שלי, אני אגיד תודה עליך.
אני כבר לא אוהב לדבר עליך כי לא חולקים אבל, חולקים נחמה, וכזאת אף פעם לא תזיק.
לפני חצי שנה עמדתי כאן בסיטואציה דומה וחשבתי שזהו, כבר אין לחיים מה ללמד אותנו.
עכשיו, נקברו לי כאן 2 אחים.
אחד מהם בדם, אחד מהם ביזע, ושניהם עם המון דמעות.
תמיד היית הכי קרוב לשמש מכולם, אבל הפעם התקרבת צעד אחד יותר מידי.
היית כל החיים שלי
הערצתי אותך,
אוהב אותך, אמשיך לאהוב לנצח.
אופיר.
נטע ואייל
אייל היה האדם הכי מסודר שאני מכירה.
גם מחשבתית כמובן, אבל אצלו סדר היה הרבה יותר מזה, הוא היה דרך חיים.
בחדר, בחומרים במחשב, בהכנות ללימודים, בטיולים שארגן לחברים הכול היה מדויק, מחושב ומאורגן עד הפרט האחרון.
אייל מאוד האמין ברעיון שסדר חיצוני יוצר גם סדר פנימי. הוא אהב במיוחד את הספר “Make Your Bed”, שמדבר על כך שהפעולה הפשוטה של סידור המיטה בבוקר יכולה להשפיע על כל המשך היום. זה היה כל כך אייל, האמונה שהדברים הקטנים הם אלה שבונים אופי, משמעת ודרך חיים.
אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי ממנו הוא נושא הסדר והארגון. כמה ימים לפני הטיול הגדול שלו נכנסתי לחדר וראיתי סידור מופתי של כל הדברים שלקח איתו. כל פריט היה מונח בדיוק במקום שלו, כאילו הוא בנה תוכנית עבודה ולא ארז תיק.
אבל לצד כל זה היה גם הרבה הומור. אייל לקח על עצמו, ברצינות תהומית, את משימת החינוך שלי לסדר. מדי פעם הייתי מקבלת ממנו סרטוני הדרכה מפורטים איך מסדרים נכון ארון בגדים, איך מקפלים בגדים, ואפילו איך מחליפים גליל של נייר טואלט בשירותים. מבחינתו, גם לזה הייתה שיטה, וגם אותה היה חשוב ללמד.
בדיעבד, הסרטונים האלה מצחיקים אותי במיוחד. אז הם הגיעו עם חיוך, הערה או עקיצה של אח גדול, והיום הם נשארו עבורי מזכרת כל כך אופיינית לאייל, שילוב נדיר של סדר, אכפתיות, יסודיות והמון אהבה.
״
אל תגררי עכשיו לצער וכאב, את מוקפת בטוב אין מקום להתקרבנות בחיים מה שהיה היה זה המסע חיים שלך המסע שלך יגמר, שאת תגמרי מזל שאת יודעת איך לקחת מסעות מסתכלים קדימה וממשיכים, יש מלא תקלות בדרך, מתקנים וממשיכים עשייה עשייה עשייה גם שאין מה לעשות עושים יש לנו מלא קופי כתף שעומדים על הכתף יום יום שעה שעה זה מאתגר תלמדי להתמודד לבד ובטוב לא מסתכל לאחור
אייל כותב לנטע
יש לי אינספור דוגמאות לתמיכה ולהדרכה של אייל, גם בדברים הקטנים של היומיום. כל משפט שלו וכל פתק קטן שכתב לי מהדהדים בי עד היום.
אריאל ואייל
אייל, זכיתי ללוות את אייל האחיין האהוב שלי באחת מהתקופות היותר מרתקות ומעניינות בחייו. שוחחנו רבות על רצונו להגיע לאלסקה ולעבוד בדייג, שמחתי להיות שם בשבילו ולחבר אותו לאנשים איתם שמרתי על קשר יותר מ- 30 שנה, אלו היו האנשים שעזרו לאייל בתהליך קליטתו באלסקה ומציאת עבודה. בשיחות/התכתבויות שחלקן מוקלטות תכונותיו בלטו. לא יכולתי לבחור באדם \ שגריר טוב יותר שימשיך את "הרומן" שהתחלתי ושימרתי לאורך השנים עם אלסקה ואנשיה המופלאים. האופטימיות של אייל ויכולתו לראות תמיד את האור בקצה המנהרה, מציאת הדרכים היצירתיות להגיע לפתרון גם ברגעים הקשים בלטו מאוד בתהליך אותו עבר. יכולתו לחבר ולהתחבר לאנשים שונים ומגוונים גם אם היה לו קשה בתחילת הדרך, להפוך לחיוני תוך זמן קצר, רצוי, אהוד, מוערך, חבר טוב. בלטו גם מסירותו הטוטלית לעשייה ולמטרה בלי לפגוע באחר. הוא הפך לבן בית אצל מריה חברתי שלא הפסיקה להרעיף עליו שבחים בשיחותנו הרבות, כל כך שמחתי שהחיבור ביניהם הצליח, החברות שבנה עם נוח הבן של דרסי ואחרים בפרק זמן קצר נתנו לי תחושת סיפוק וגאווה גדולה שזה אייל האחיין שלי. כן זה אייל שהמשיך את "הרומן" שהתחלתי לפני יותר משלושה עשורים. אייל הותיר חותם באלסקה ובי לעד, לפני כשנה אופיר אחיו של אייל בחר לצאת למסע באלסקה ולחוות את שאייל חווה באותם מקומות עם אותם אנשים, עבורי הייתה זו סגירת מעגל מרגשת והבנה שהחיבור עם אלסקה יצר מעגל מיוחד בחיים של כולנו נזכור ולא נשכח אוהב אותך אייל אריאל
