ארגנטינה
הקאמבק לקלאפטה
יש אנשים ששומרים על קשר כי צריך, ויש אנשים שרואים את החברות כערך שמניע הכל ודוחף אותך קדימה כבן אדם. אייל השקיע בזה 100% מהזמן שלו - להיות איש משפחה וחבר טוב, ולדאוג שלא תרגיש לרגע לבד. כשטסתי לטיול בדרום אמריקה, התחלתי בכלל עם חברים אחרים, ולא ראיתי כמעט שנה את כל החבורה שלנו. למרות המרחק והזמן, אייל דאג לשאול מה איתי, להתעניין באמת ולהרגיש קרוב גם כשאנחנו בקצה השני של העולם וגם אם לא דיברנו המון זמן. לקראת סוף הטיול שלי כבר הגעתי לצפון ארגנטינה ולבואנוס איירס, ותכננתי לחזור לארץ. מבחינתי הטיול כבר נגמר. אבל אייל לא הסכים שאחזור בלי שניפגש ונטייל ביחד. הוא פשוט החליט שזה לא קורה. הוא דאג לכל האופרציה בלי ששאר החבר’ה ידעו - איפה הם יהיו, איך אגיע, ואיך נצליח להיפגש שוב לפני החזרה שלי לארץ. בזכותו חזרתי שוב לדרום ארגנטינה, לקלפאטה ולאל צ’לטן, לשבוע האחרון של הטיול. היה מטורף. הגעתי מוקדם בבוקר לשדה בקלאפטה והתחלתי לתפוס טרמפים לעיר, כולי מחויך מאוזן לאוזן. אייל חיכה לי מחוץ להוסטל. איזה מטורף זה היה. חיבוק ענק ענק ומעבר מיידי למוד מבצעי - צריך להפתיע את החבר’ה… וואלק, זה לא היה כזה קשה. הסמרטוטים עדיין לא התעוררו בכלל, אז פשוט קפצתי להם על הראש כשהיו עדיין במיטה. אבל אין ספק שזה היה רגע שלא אשכח בחיים. לראות שוב את כולם אחרי כל כך הרבה זמן, שם, בקצה העולם, היה מרגש בטירוף. הימים האלה ביחד היו מהזיכרונות הכי חזקים שלי מהטיול. להיות שם עם כולם, אחרי תקופה ארוכה ממש שלא התראינו, להסתכל על הנוף ובעיקר לצחוק ברמות שקשה לתאר. אני הייתי קרוב להתעלף מצחוק. אם תשאלו את אשד, כנראה שעדיין כואבת לו הבטן. אבל אחד מהזיכרונות הכי חזקים הייתה ההתנהלות של אייל באותו שבוע. הוא אשכרה תמיד שם לב לכולם. גם לדברים שאני או אנשים אחרים לא רואים. באחד הימים הייתי קצת מבואס. לא אמרתי יותר מדי, אבל אייל שם לב. בלי שביקשתי ובלי שעשה מזה עניין, הוא פשוט ישב וכתב לי מכתב. מכתב אמיתי, עמוק, אישי- משהו כזה שלא מבייש קטעים של אנשים בני 70 שזה פאקינג המקצוע שלהם. בלתי נסבלת הייתה היכולת שלו לכתוב ולהתבטא. 100% קנאה. הוא כתב על הערך שהוא רואה בי כבן אדם, על כמה המפגש הזה היה משמעותי עבורו, ועל כמה חשובה לו החברות שלנו. זה היה אייל. הוא השקיע באנשים עד הסוף, גם כשזה דרש זמן, מאמץ או לוותר על עצמו. הוא היה באמת המנוע של החבורה. דאג שאנחנו נהיה אחד בשביל השני ונאהב אחד את השני. הוא גרם לאנשים להרגיש שייכים, אהובים וחשובים. אייל אחי היקר, אני מתגעגע אליך תמיד. מצרף את המכתב שכתבת לי. הוא נשאר איתי מאז, כל יום בראש. וברפרנס קטן למילים שלך שם- אני מאחל לעצמי להיות כל יום קצת יותר כמוך. אוהב אותך אהבת אחים, שגיא
שגיא ואייל
לשגיא החמוד, יש לי קטע כזה עם עצמי, אני אוהב לכתוב ובעיקר על האנשים שקרובים אליי, חברים משפחה חברה, זה תמיד יוצא לי נקי ואמיתי, אני לא גלילה רון פדר, אבל הרגיש לי בלתי נמנע והייתי חייב לכתוב לך, מתחיל עם רגע של כנות בלי לגלות לאף אחד מאיתנו סוד, אנחנו לא היינו החברים הכי טובים במכינה ולא אחריה, תמיד היינו אבל חברים שמאד אוהבים אחד את השני ומתעדכנים, כי חשוב לנו, לפני 10 חודשים טסת לטיול, מין חור כזה שנפער בקשר שלנו, לא דיברנו המון, ואז הגיעה ההזדמנות האדירה הזאת פה, בדרום אמריקה בקצה השני של העולם, להתאחד מחדש, תשמע אחי, איך שראיתי אותך שם על הכביש באל קלפטה, החיבוק הזה, וואלה הדמעות עמדו בגרון, מכיר את זה שבא לך לבכות ואין לך בכלל הסבר למה? בסהכ פגשתי חבר אחרי הרבה זמן, איתך כמעט בכיתי אחי, התגעגעתי אלייך ברמות, והימים פה ביחד איתך רק חיזקו לי את התחושה הזאת, מעבר לשיחות הפתוחות והעמוקות, העצות שחילקת, הצחוקים עד שהבטן נתפסת, נזכרתי במי שאתה ולמה אני שמח שאנחנו חברים, אתה הבן אדם הכי טוב בעולם, אבל אתה עושה את זה בכזאת קלאסה, וכזה שקט, לא צועק את זה, הלוואי והיה לי את זה קצת יותר אחי, אתה מסתכל 360 כל הזמן, לא מפספס אף פרט, רואה הכל, בשקט וקשב, אתה חד ואני מת על זה, אני מת עלייך, אז תודה רבה על הימים האלה, איזה כיף שיש לי חבר כמוך, אתה כל כך לא מובן מאליו מבחינתי, מחכה להתעדכן איתך יותר, ולפגוש אותך בארץ ובחול, שתהיה לך חזרה שקטה ורגועה, בטוח שתמצא את עצמך יותר מהר משאתה חושב, ואם לא תמצא כבר ימצאו אותך אחי, אי אפשר לפספס אותך, לא רק כי אתה שמן, כי אתה מיוחד, והלוואי והייתי קצת יותר כמוך אוהב אותך מאד אחי! אייל
מכתב שאייל כתב לשגיא בטיול
25.1.2023
נימי ואייל
אני מאמין שאנשים מעצבים חיים וזה מקבל משמעות רחבה יותר בטיול מהסוג שאנחנו עושים, ואתה ללא ספק נתת לי צבע לטיול, למדתי ממך הרבה ונהנתי איתך מכל רגע, תמשיך לעשות חיים, אוהב מאוד
״
אייל כותב לנימי בטיול
את אייל הכרתי כשהייתי במכינה במיצר. הוא היה אז חניך מחזור כ׳ ואני מחזור לאחר מכן במחזור כא׳. הכרתי את אייל בשם ובסיפורים בעיקר מחברים משותפים שהיו איתו בחבורה וגדלתי איתם בעמק חפר, ופחות באופן אישי. אך החיים הפגישו אותי ואת אייל בשלב יותר מאוחר, בטיול אחרי צבא, ברחוב אקראי בבואנוס איירס. אייל אז טייל עם אשד ופוליטי ממיצר, ואני טיילתי אז עם עפרילי ואורן ממיצר -שנתון מתחתם, ומהר מאוד הבנו שהדינמיקה מעולה ושיהיה מגניב לטייל ביחד עוד. בימים לאחר מכן היינו בלתי נפרדים, חרשנו את בואנוס איירס, הלכנו למסעדות, שיחקנו סנוקר, עשינו ערבי שירים ועישונים במרפסת, ואפילו היה לי העונג ללמד את אייל כמה מילים ראשונות בספרדית, כי הוא רק התחיל את הטיול ואני הייתי כבר לאחר חצי שנה בדרום אמריקה. כבר אז גיליתי בן אדם מצחיק בטירוף, שנון, מיוחד, ומישהו שבא לך להמשיך לבלות ולחוות איתו לפחות עוד קצת. בטיול כזה מתבהרת מאוד ההבנה מי האנשים שבא לך לחוות איתם רגעים גדולים ומשמעותיים – ואייל הוא אחד כזה בשבילי בלי ספק בכלל. לאחר התקופה הזו החלטנו לטוס ביחד לאושואיה, דרום ארגנטינה, שבעה חברים. ביעד הזה כבר החלטנו להתאחד לגמרי החבורות ולגור שם בדירה משותפת, ממנה יצאנו כל יום לטיולים ומסלולים בנופים כנראה הכי יפים בעולם, ושם גם הכרתי את אייל לעומק. אייל הוא חבר אמת. אייל הוא החבר שהולך אחרון בכל טרק כדי לראות למי קשה, למי חסר מים, או מי סתם צריך טפיחה על השכם ולהיות שם בשבילו. אייל הוא הבן אדם שייתן לך את הקריצה הקטנה הזאת בלי שאף אחד מסתכל, רק בשביל שתדע שרואים אותך. אני לא אשכח בחיים שיום אחד, קמנו בבוקר לטרק ארוך של 20+ ק״מ, וכשירדנו למטה למטבח, גילנו שאייל הקדים את כולנו בכמה שעות, והכין לכולנו סנדוויצ׳ים ונשנושים למסלול + ארוחת בוקר מפנקת שחיכתה לנו לפני היציאה. זה בן אדם פשוט להעריץ. לאחר כמה ימים של צחוקים ושירים כל ערב וחוויות מטורפות ביחד, פוליטי אשד ואייל המשיכו לפגוש חברים נוספים, והתפצלנו לאחר תקופה מדהימה ביחד. אתה הוכחה לכך שאפשר ליצור חיבור אמיתי ומשמעותי, ולהיכנס ללב של בן אדם במעט מאוד זמן. זכיתי להכיר אותך, תודה על מי שהיית ומי שאתה עדיין. אין אנשים כמוך. אתה בלב לנצח אחי. נימי
