אייל שלנו
אייל אבניאון ז״ל
.jpeg)
.jpeg)
אייל נפל ב 1.7.2024. בציר נצרים. הוא היה מפקד פלוגה צעיר בחטיבת "הזקן" (חט' 8) הקרויה על שמו של יצחק שדה שהיה מפקדה הראשון. מיד לאחר נפילתו נעטף אייל במילים "גיבור", "פטריוט", "לוחם", "מפקד", המילים האלו שמציפות בימים הללו את המרחב הישראלי כמו הפקיעו מאיתנו את זכרו של אייל הילד, הנער, הגבר הצעיר שהיה מלא כרימון בחלומות ובתוכניות לעתיד של שגשוג אישי ותרבותי, של לימודים, אהבה והקמת משפחה. אייל הלך בעקבות הקריאה אל הדגל אבל מעולם לא איבד את אישיותו ואת עולמו הערכי בתוך ים האירועים הסוערים שבו שייטה ספינתו. את אייל אוהב האדם שהיה גם גיבור, את אייל הסקרן, הקורא והכותב שהיה גם פטריוט, את אייל החבר והמחנך שהיה גם מפקד, את דמותו המורכבת והעשירה של אייל שהיה גם וגם אנחנו רוצים לזכור ולהזכיר.
אייל נולד בהוד השרון להוריו שרון ואבישחר. הוא גדל כילד שמח ושובב. הוא אהב כדורגל ושיחק כשוער בקבוצת הילדים והנערים של הוד השרון. הוא למד בתיכון "הדרים" והיה חניך בתנועת הנוער העובד והלומד. בעיות משמעת שבהן היה מעורב בכיתתו בתיכון הביאו לכך שאייל הועבר לכיתה אחרת. העלבון והאכזבה ביחד עם המפגש המיוחד עם מחנכו החדש גל, חוללו בו שינוי. הילד הנזוף החל להבין שה"עונש" שקיבל הוא למעשה הזדמנות לשינוי וקריאה להתבגרות. המכתב שכתב אייל לגל המחנך בסיום התיכון היה הצעד הראשון במסעו של איש כותב שרצה לטעום את החיים במלואם, שאף לטפס אל הגבוהות שבפסגות וראה במסע החיים אימון אישי ארוך ומפרך.
.jpeg)
.jpeg)
אייל גדל בבית שעטף אותו באהבה והיה נכד לניצול שואה. הוא ראה בשורשים הללו ציווי ומקור לכח. מתוך כך הוא ביקש להתמסר כולו לשרות הצבאי המאתגר בקומנדו הימי. הוא הכין עצמו לקראת השירות התובעני הזה מבחינה גופנית ונפשית. הוא החל להתאמן ב"יחדיו" ויצא למכינה הקדם-צבאית במיצר. יומניו מספרים לנו על נער מתבגר שביקש את הטוב לעצמו ולסביבתו, על לבטיו ושאיפותיו, על היעדים שהציב לעצמו, על ראשיתן של תפיסות עולמו, על אכזבותיו ועל מאמציו לשיפור עצמי.
לאחר גיוסו לשייטת, המשיך אייל לכתוב. יומניו מלאים בהצבת יעדים אישיים, בביקורת עצמית ובחשבון נפש של מי שמבקש להתבונן על מעשיו ועל חולשותיו בזכוכית מגדלת ללא מורא ומתוך שאיפה לתיקון. הנחישות וההתמדה של אייל לא הספיקו. באחד האימונים במהלך המסלול בשייטת הוא איבד את השמיעה באחת מאוזניו ונאלץ להיפרד מהיחידה עליה חלם. למרות הירידה בפרופיל הוא שובץ ביחידה 504 ולאחר תקופת שירות שם הוא ביקש לצעוד קדימה ולפקד על אנשים. אייל הפך עולמות על מנת לעבור לאחת מיחידות החי"ר ולצאת לקורס הקצינים. לאחר שסיים את הקורס הוא שובץ בחטיבת הנח"ל כמפקד מחלקת טירונים ולאחר מכן כמפקד מחלקת צלפים.
.jpg)
.jpg)
למרות התחושה שלא מיצה את יכולותיו בצבא, אייל רצה לטעום עוד מהחיים. הוא השתחרר מהצבא ויצא לטיול בדרום אמריקה ובאלסקה. שם במרחבי הטבע ועל ספינות הדייג בהן עבד בפרך, ידע אייל ימים של אושר והתרוממות רוח, מהנופים, מהמים הקרים, מהחברות האמיצה שהתפתחה עם חבורתו מימי המכינה מהעצמאות והחופש ומההזדמנות לתכנן את המשך חייו. ממרחקים התבונן אייל על חייו וזכה להכיר בטוב שהקיף אותו עד אז. הוא כתב על אהבתו למשפחתו, לחבריו ולדמויות משמעותיות נוספות שהשפיעו על חייו עד אז. יומניו מימי הטיול חושפים את נפשו הרגישה לחולשה ולקושי של האחר ואת מבטו המיוחד על החיים.
למסעות של אייל:
המלחמה שפרצה באוקטובר 2023, הקדימה את תוכניתו של אייל ללמוד. וכך במקום לצאת לדרך אקדמית הוא חזר אל מסלול החיים הצבאי. הוא התנדב לשרת במילואים, תחילה בגבול הצפון ולאחר מכן בעזה. כמה חודשים לאחר מכן הוא התנדב לצאת לקורס מפי"ם ומשם שובץ כמ"פ ביחידה שבה נפל. תוך כדי שירות המילואים הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת רייכמן וכמה ימים לאחר נפילתו היה אמור להצטרף לכיתתו. במהלך ימי המלחמה כתב אייל יומן מלחמה ובו הוא מספר על חיי היומיום של לוחם ומפקד. בסיומם של ימי מלחמה מפרכים, בעייפות גדולה ותחת המתח הנפשי יושב אייל בלילות ומעלה על הכתב את חוויותיו ואת מחשבותיו על שטף הארועים המציפים אותו. במבטו הרגיש והבוגר הוא רואה בעת ובעונה אחת את יעדי המלחמה, את פקודיו ומפקדיו, את המחלוקות הפנימיות ואת מצוקת האזרחים המקומיים. מי שהתנדב בראשית המלחמה בנכונות ובמסירות להצלת המולדת, מגלה אט אט את התמונה המורכבת, את האתגרים הערכיים ואת השאלות על תכלית הלחימה. שם בתוך התופת, כתב אייל שהתגלה כלוחם עם חמלה, על כמיהתו לחיים שאחרי המלחמה, על אהבתו הגדולה למשפחתו על תחושת האחריות שלו כלפי חבריו שנפלו ועל שאיפתו להשתתף במסע לתיקון המדינה שסטתה ממסלולה. זהו אייל שלנו. לוחם ומפקד אמיץ שהיו בו אהבת אדם, רגישות אנושית, מבט בוחן על העולם, אחריות חברתית, חמלה, ראיית האחר ושפע של חלומות לעתיד שלא יתגשמו.
